ערב ליל הסדר היום, ואנו חוגגים את המעבר של בני ישראל מעבדות לחירות. היו לי הרבה רעיונות על מה לכתוב לכבוד החג, ואחרי התלבטויות רבות בחרתי לכתוב על חירות, על חופש, או יותר נכון חופש בחירה.
רעיון הבחירה הוא אחד מאבני היסוד של התיאוריה האדלריאנית. אדלר בעצם טען שבמגבלות התורשה והסביבה, לכל אדם יש בחירה לגבי הכל.
אני האמנתי בתפיסה הזו עוד לפני שהתחלתי ללמוד, ובעיניי זה כלי שמאוד עוזר בגידול ילדים, ואני אסביר.
כל אחד מאיתנו רוצה חופש, הרי אחת הסיבות שההורות היא לא קלה היא הויתור על החופש שלנו. גם ילדים רוצים חופש, הם כל כך אוהבים להגיד: את לא תחליטי עליי, לא רוצה, לא בא לי וכדומה.
אנחנו לרוב כתגובה מתבצרים בעמדתנו, ועונים להם: אני ההורה ואני מחליט, אתה לא תגיד לי לא רוצה, אתה קטן, כשתגדל אתה תחליט ועוד…
נכון, זה מאוד מתסכל כשילדים לא משתפים איתנו פעולה, אבל אם במקום להחליט עבורם תתנו להם בחירה מתוך אפשרויות, ובמקום להגיד להם מה אתם לא מסכימים, תגידו מה כן, הם יקבלו תחושה של חופש, חופש בחירה בתוך גבולות, ויהיה להם קל יותר לשתף פעולה.
אני ממליצה ללמד ילדים בחירה מגיל מאוד צעיר. כבר לפני גיל שנה אפשר להניח בפניהם שני ספרים ולשאול איזה הם רוצים שנקרא להם, אפשר כשמציעים להם עוגיה להציע שני סוגים ושיבחרו, נכון שבהתחלה הרבה פעמים הבחירה תהיה רנדומלית, אבל עם הזמן תגלו שהילדים שלכם מפתחים העדפות וזה מצויין!
ואם מדברים על חופש, איך אפשר שלא לדבר על חופשת החג בה אנו מבלים זמן רב עם ילדינו ועם המשפחה המורחבת. תבחרו להעביר את חופשת החג באווירה חיובית, בלי צעקות, תקשיבו לילדים ולבקשותיהם, תעשו הרבה תיאום ציפיות, תתייעצו איתם לאן ללכת (כשזה מתאים), ותחפשו תמיד את מה שטוב בהם ושימו על כך דגש. עוד שבוע וחצי כולם יחזרו לשגרה ולא נרצה לחזור אליה עם טעם מר בפה.
חופשה נעימה וחג אביב שמח!